שירי שפירא

על מה ניתן לחשוב כשהעולם מתרוקן בבת אחת? איך אפשר לקלוט מידע חדש כשהכול מאוים? ולענייננו כאן – מה אפשר לקרוא? פילגשו של ויטגנשטיין הוא רומן שהתחלתי לקרוא בדיוק ברגע […]

גלות, הרומן האחרון של ג'וליה פרמנטו־צייזלר, יצא לאור עוד בתחילת השנה, אבל כמו שלגון מוגזם ומושלם ששומרים לרגע שאחרי החזרה הביתה והדלקת מזגן, שמרתי אותו כספר לקיץ, ואילולא השיבושים בתנועת […]

במשך רוב חיי הצעירים גיל 40 נראה לי כמו הגיל שבו החיים מסתיימים, ומאחר שלאחרונה מלאו לי 37 שנים, המחשבה הזאת הולכת ונעשית מטרידה. זה נשמע אכזרי ומקומם, אבל אני […]

באחת הנסיעות האחרונות שלי ברכבת מתל אביב לירושלים מישהי ביקשה לשאול ממני עט. לקח לי רגע לעבד את הבקשה למכשיר נשכח, אבל בעיקר הדרך שבה היא הגיעה אליי הייתה מפתיעה. […]

יש לי תיאוריה בנוגע לרומנים אוטוביוגרפיים: הם לרוב יהיו גדושים מדי באירועים, כי גם מיטב הכישרון והרגישות הספרותיים לא מספיקים לכותבים בשביל לדעת להבחין מהו אירוע שמשרת את הטקסט ומהו […]

זה יהיה פוסט פחות חגיגי מהנהוג, ואני בוודאי לא צריכה להסביר מדוע. במצב המתמשך הזה קשה לא לשקוע בדכדוך ועולה השאלה אם ראוי בכלל לנסות, ובייחוד בהקשר של ייצור תרבות […]

ביום ה־45 למלחמה אני יוצאת לסידורים באזור התחנה המרכזית של ירושלים. מאז שהתחילה המלחמה אני ממעטת לצאת מהבית, והייתי מעדיפה להימנע לחלוטין מהאזור הזה, שתמיד מעורר תחושה נפיצה. יש לי […]

כמו כל ישראלי בעל גישה למסך, גם אני ביליתי את השבוע החולף בדריכות. הערב הראשון של שחרור החטופים היה ערב של אי־אמון, של ציפייה מבוהלת לשיבוש, והימים לאחר מכן היו […]