ספרות ישראלית

זה לא יהיה פוסט על השואה, ומבחינתי זאת הדרך היחידה לכתוב פוסט על השואה. הדחקה היא מנגנון מעניין, גם בספרות וגם בחיים. נהוג לשפוט את המדחיקים, אבל אולי הגיע הזמן […]

תודעת הזמן שלי משובשת לגמרי כרגע, ולכן החלטתי לקרוא ספר שיזכיר לי לפחות שאנחנו במאה ה־21 ושאני מילניאלית רקובה. לא קראתי אותו בשום תחב"צ אך בהחלט במצב מעבר מסתורי, בהתאוששות […]

אני כבר לא זוכרת לא באיזה קו אוטובוס, ובוודאי לא מתי בדיוק התחלתי לקרוא את כל קשר בין הדמויות, הרומן האחרון של אודי שרבני, אבל זה היה די מזמן, ומאז […]

גלות, הרומן האחרון של ג'וליה פרמנטו־צייזלר, יצא לאור עוד בתחילת השנה, אבל כמו שלגון מוגזם ומושלם ששומרים לרגע שאחרי החזרה הביתה והדלקת מזגן, שמרתי אותו כספר לקיץ, ואילולא השיבושים בתנועת […]

באחת הנסיעות האחרונות שלי ברכבת מתל אביב לירושלים מישהי ביקשה לשאול ממני עט. לקח לי רגע לעבד את הבקשה למכשיר נשכח, אבל בעיקר הדרך שבה היא הגיעה אליי הייתה מפתיעה. […]

יש לי תיאוריה בנוגע לרומנים אוטוביוגרפיים: הם לרוב יהיו גדושים מדי באירועים, כי גם מיטב הכישרון והרגישות הספרותיים לא מספיקים לכותבים בשביל לדעת להבחין מהו אירוע שמשרת את הטקסט ומהו […]

הייתה תקופה, לא מזמן כל כך, שבה לרגע נדמה שהשיח החדש והפתוח על פגיעות מיניות מסמן את קץ ההיסטוריה. יותר ויותר נשים, בתור הנפגעות העיקריות מהתופעה הנוכחת־בכול, לא צייתו עוד […]

לא נעים להודות, לא ראוי ולא מוסרי, אבל הנה: אני לא מצליחה להתחבר לגל המחאות הנוכחי. אף שאני מכירה בצדקתם ובחשיבותם של מפגיני קפלן ושלוחותיהם בשאר הארץ, אני מנוכרת להם […]