הקדמה: איך לקרוא ספרים באוטובוסים

יכולתי לפתוח את פוסט ההיכרות הזה בפיתוח פילוסופי-משהו של השאלה: מדוע אנחנו קוראים ספרים באוטובוסים? האם קשה לנו עד כדי כך לחוות רגעים ארוכים שכל-כולם המתנה? האם זו דרכנו לחזק את האמונה שכל רגע בחיינו מנוצל עד תום? האם אנחנו לא יודעים פשוט לשבת ולהתבונן? וכו' וכו' וכו'.

אבל אפתח אותו דווקא בנזיפה: איך זה שאתם לא קוראים ספרים באוטובוסים?

vlcsnap-2015-01-25-18h27m33s88
לא, באמת, איך?

אני קוראת די ותיקה של ספרים באוטובוסים, וכשעלה בי הרעיון לפתוח בלוג שיוקדש לחוויית הקריאה בתחבורה ציבורית, חשבתי קודם כול על השאלה איך לחבר בין החוויה האישית שלי ובין החוויה האישית של אלה שלא קוראות ספרים באוטובוסים ושל אלה שכן קוראות ספרים באוטובוסים (או ברכבות, לצורך העניין). מהתבוננות עקבית הסקתי שרוב האנשים אכן לא קוראים ספרים באוטובוסים, ככה שהנזיפה שלי מוצדקת, וחבל. ומכיוון שהעולם הדיגיטלי אוהב שורות קצרות, כנראה הצורה הטובה ביותר להתחיל את מה שאני רוצה לעשות פה היא ברשימת עצות שימושיות לקריאה באוטובוס. כך מי שאינו קורא באוטובוס אבל רוצה להתחיל יכול למצוא כאן את מבוקשו, ומי שכבר קוראת באוטובוס אולי תמצא כאן כמה שיטות לשיפור החוויה. ובכן:

  • העצה הכי חשובה: תלמדו להתמודד עם הסחות דעת – אני יודעת, לא קל לקרוא באוטובוס. הוא מיטלטל ועוצר וצופר ומכריז על תחנות ומאחל לך נסיעה טובה, והאנשים, הו האנשים! הם מדברים בטלפון וצועקים בטלפון וצועקים זה על זה וצועקים על הנהג ושואלים אותך אם זה מגיע לפה ואם זה מגיע לשם ויש להם ריחות חזקים מדי ומשפחות מרובות ילדים ושקיות מהסופר ומוזיקה מהפלאפון וחיות מחמד. נכון, כל אלה מקשים מאוד על הקריאה. אנחנו מנסים לחסום את הרעשים והטלטלות ולא מצליחים להתרכז. מה שאני מציעה הוא להפסיק לנסות. פשוט לא לנסות לחסום. נסו להתרכז גם ברעשי הרקע שאף אחד לא שאל אתכם אם תרצו לשמוע וגם בספר שבחרתם לקרוא לגמרי על דעת עצמכם. אל תכעסו על הרעשים. המוח שלנו לא אמור לקלוט רק את מה שנרצה שיקלוט, והגיע הזמן לסלוח לו על זה. במקום לנסות לחסום, תנסו להקשיב. נסו לקלוט בו זמנית את רעשי הרקע וגם את מה שאתם קוראים. זה לא קל וזה דורש אימון, אבל בסוף מצליחים. מה שקורה בתהליך הזה הוא שהסחת הדעת נשארת, אבל חלק ניכר ממנה נעלם. למה? כי מה שמסיח את דעתנו במצב כזה הוא לא רק הרעש עצמו, אלא גם, ואולי במידה רבה יותר, הכעס והתסכול על שהפריעו לנו. ברגע שלא ננסה להתנגד לרעש אלא ננסה להקשיב לו, לא נרגיש שמפריעים לנו, וככה נהיה מרוכזים בפעולה אחת – בניסיון להקשיב, גם לסביבה וגם לספר – ולא בשתי פעולות: גם להקשיב וגם לכעוס.
  • תניחו לאי-נוחות – לא נוח לנסוע באוטובוס. התשתיות בארץ מחורבנות. אפשר לפעול כדי לשנות את זה, אבל כנראה לא נצליח לעשות את זה תוך כדי נסיעה. בינתיים, ניאלץ להודות שלא נוח לנו, ולהמשיך במה שאנחנו עושים. כשצפוף במושב, אפשר להחזיק את הספר קרוב אליך. כשאין מקום לשבת, אפשר לקרוא בעמידה. כמו בסעיף הקודם, העיקר שלא שוקעים במרמור.
  • תעדיפו ספרים בכריכה רכה – זה גם במשקל קל יותר, וגם לפעמים אפשר לקפל את הספר ולהחזיק ביד אחת, למקרה שצריך לעמוד ולהיאחז במשהו כדי לא ליפול.
  • תקראו גם בתחנות אוטובוס – ותשתמשו ברב-קו בתור סימנייה. ככה תוכלו אפילו ליצור התניה שקושרת בין המתנה לאוטובוס לקריאה.
  • תשתדלו לבחור ספרי אוטובוס שממש ממש בא לכן לקרוא – שונאים לנסוע באוטובוס? הפקקים גורמים לכם לאחר? נכון שממילא אין לכן זמן לקרוא ואולי תעדיפו לקרוא משהו שאתן צריכות לקרוא לעבודה או ללימודים או סתם להשלמת פערים, אבל כשמקפידים לקחת בתיק רק ספר שבאמת שואב אתכם פנימה וקשה להניח אותו וכל הקלישאות שנועדו למכור – אז מתחילות לצפות לנסיעות, ואפילו מתחילות להרגיש הכרת תודה כלפי הפקק הזה שמאפשר לכן לקרוא עוד פרק.

הבלוג הזה נועד קודם כול להתענג על החוויה של קריאת ספרים בתחבורה ציבורית ולעודד אחרים לחוות אותה בעצמם. רוב מי שאוהבות לקרוא סובלות מכך שאין להן זמן לקרוא, אבל למרבה האירוניה, אין להן זמן לקרוא כי הן צריכות לקרוא. זאת בעיה מוכרת של סטודנטים, אבל גם של אנשים עובדים ולאו דווקא בתחום הספרות, אלא בהרבה סוגים של עבודות צווארון לבן. זאת אומרת, הם צריכים לקרוא דברים שהם לא רוצים לקרוא, ולכן אין להם זמן לקרוא את מה שהם רוצים לקרוא. זאת בהחלט סוגיה של מעמד הביניים, כי מי שיש לה נגישות לקריאה בדרך כלל שייכת למעמד הביניים ומעלה, אבל אלה שנמצאות בתחום ה"ומעלה" פחות כפופות לאילוצי זמן. תחבורה ציבורית, לעומת זאת, היא המרחב של מעמד הביניים ומטה. מכיוון שבארץ התחבורה הציבורית איומה, השימוש בה הוא סימן מובהק לרמת חיים נמוכה. זה כמובן מצב שראוי לשנות מטעמים סביבתיים ואחרים, אבל בינתיים צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר להתמודד אתו, ולהפוך פעילות שהרבה מאתנו עושות לפחות פעמיים ביום למשהו פחות מעיק ואפור, להפוך את הלימבו שבין הבית לעבודה או בין שני מקומות שצריך להיות בהם לזמן שאפשר לעשות בו משהו שלחלוטין לא קשור לשגרה.

אני לא אומרת שלשמוע מוזיקה בנסיעה זה לא מעשיר, אבל מאחר שהאג'נדה שלי היא קידום הספרות באופן כללי, אני מציעה להשתמש בספרים כדי לשפר את איכות החיים מצד אחד, ולנצל פגם באיכות החיים שלנו כדי לשפר את חוויית הקריאה מצד אחר. עוד דבר שאני רוצה לעשות בבלוג הזה הוא פשוט להמליץ על ספרים שנהניתי לקרוא בנסיעה. אלה יהיו המלצות לא קאנוניות, או לא קאנוניות בכוונה, אלא רק מה שאהבתי והרחיב את אופקיי. אכתוב לעתים רחוקות, אם בכלל, על דברים שלא אהבתי, כי אני לא רואה מה הטעם בלהתעסק בדברים שהם לא משהו לדעתך. בשביל מי שיש לה קושי פיזי לקרוא באוטובוס, בגלל בחילות וכאלה, אשתדל לכלול גם פודקאסטים, ולקצרות הסבלנות אולי גם ספרות במנות קטנות שאפשר לצרוך דרך הסמרטפון. אני לא מצפה שמי שאהב כל פוסט ופוסט גם ירגיש מחויב לקרוא את כל מה שהמלצתי עליו, אלא יותר לפתח דיון על איך אנחנו תופסות ספרות ומפרשות אותה. אבל אם כבר עודדתי אתכם לקרוא יצירות מסוימות, אני אשתדל שהן יהיו נגישות: בעברית או שתורגמו לעברית, מקסימום באנגלית, באורך סביר, ושהעותקים שלהן יהיו זמינים בספריות. פה ושם אני אכלול חוויות של נסיעה מסוימת, לפעמים בארץ ולפעמים בחו"ל. פה ושם גם אנסה לקשר את חוויית הקריאה לעולם החוץ-ספרותי בדרכים שעד כה נראה לי שהן חסרות בביקורת ספרות. המטרה היא לפנות גם לאנשי ונשות ספר מסורים ומסורות וגם למי שסתם אוהב לקרוא ולא תמיד יודע מה ואיך ולמה צריך לדבר על זה כל כך הרבה, וליצור מקום שאפשר לעסוק בו בספרים מיוחדים ובאופן שהם מלווים אותנו בחיים, תוך כדי ואחרי הקריאה.

לסיום, אני רוצה לפנות אליכם, קוראות וקוראים לעתיד, ולבקש קודם כול להשתתף בדיון ולהגיב, ולהמליץ לי על ספרים טובים לנסיעה. אני גם מזמינה את מי שרוצה לכתוב לי פוסט אורח על חוויית קריאה ונסיעה מיוחדת. אני לא רוצה לשמוע רק את עצמי מדברת! אם החוויה של קריאה באוטובוסים קוסמת לי כי היא מחייבת להקשיב לטקסט ולעולם בו זמנית, אני רוצה שגם פה "תפריעו" לי, דברו אליי, תוציאו אותי מריכוז, קלפו לידי קלמנטינות.

זו אני. לא נרתעת מריח קלמנטינות
זו אני. לא נרתעת מריח קלמנטינות

15 תגובות


    1. למזלי אני די חסינה לזה. אבל לטובת מי שלא, מבטיחה להמליץ גם על ספרים שאפשר להאזין להם!

      להגיב

  1. בהצלחה ממעמד ביניים-צווארון לבן שויתרה על רכב פרטי, מתניידת בתח"צ, ונהנית מספריה ציבורית קטנה אך איכותית בטירוף מטר מתחנת האוטובוס שליד העבודה.
    ספרים במיטה מרדימים אותי, ספרים בטיסה סתם תופסים מקום בתיק כי המגזינים של חברות התעופה וחוברות הדיוטי פרי מעסיקים אותי שעות. ספרים באוטובוס זה גאוני (ומה הסיפור של קלמנטינות? הריח שלהן נהדר!).

    להגיב

    1. תודה תודה! גם אני לא יודעת מה הסיפור עם קלמנטינות, אבל שמעתי מלא מעט מקורות שזה לא מקובל חברתית. לעומת זאת הססמה של הרכבת הקלה בירושלים "קודם יוצאים – אח"כ נכנסים" טרם חלחלה לעולם המוסכמות החברתיות

      להגיב

  2. בהצלחה עם הבלוג!
    ספרים באוטובוסים הם סיבה נהדרת לא לרכוש מכונית.

    להגיב

  3. בהצלחה בבלוג בעל הנושא המקסים! אני נוסעת כל יום מפ"ת לת"א, הלוך וחזור. וקריאה היא דרך נפלאה והיחידה עבורי להעביר את השעתיים הקשות האלה. מאז שעברתי לפ"ת והתארכה לי מאוד שעת הנסיעה כל בוקר ואחה"צ אני קוראת המון ספרים, וזה אחד היתרונות שמצאתי למעבר דירה הזה… 🙂

    להגיב

  4. בתור קוראת ותיקה באוטובוסים, אני חושבת שזו דרך נפלאה לקרוא ספרים. ויש לי אנקדוטה בקשר לכך. חזרתי פעם מהרצליה לתל אביב בקו 48, שעושה סיבובים הזויים בכל מיני שכונות ולוקח לו המון זמן להגיע ליעד. באותה נסיעה קראתי את אנה קרנינה, שקעתי עמוק בקריאה ונהניתי מכל רגע. הקריאה הצליחה להשכיח ממני את התחנות הרבות, הנוסעים, הרעש, הטלפונים הניידים וכל תלאות הדרך. פתאום שמעתי את הנהג אומר "גברת, זהו, הגענו לכרמלית. זו התחנה הסופית".
    "אוי", אמרתי לו, "הייתי צריכה לרדת כבר לפני כמה תחנות, למה לא אמרת לי? "לא יכולתי לדעת היכן את צריכה לרדת גבירתי, וחוץ מזה, לא רציתי להפריע לך בקריאה" ענה הנהג.

    להגיב

  5. זה עושה לי בחילה לקרוא באוטובוס :(, ברכבת הרבה יותר כיף!

    להגיב

  6. פוסט מעולה, תודה.
    ממליץ על קריאה תו"כ האזנה למוזיקה אינסטרומנטלית (פסקולים זה פתרון נחמד, גם אפשר להתאים אותם לספר שקוראים)

    להגיב

    1. רעיון מדליק, תודה. יש לך המלצה לספר ומוזיקה שהולמים זה את זה?

      להגיב

  7. לא מאוד קשור, אבל מאיזה סרט התמונה שבראש הפוסט?
    וכמובן בהצלחה עם הבלוג 🙂

    להגיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *