
ספרים שלא אקרא באוטובוס (כי הם מביכים אותי) #2
וידוי ראשון: אני מרגישה שמנה. וידוי שני: אני יודעת שאני רזה. או במילים אחרות: אני חיה עם הסתירה שרוב הנשים חיות עמה, וכמובן עם האמונה שאם אוריד רק עוד 10-5 […]
וידוי ראשון: אני מרגישה שמנה. וידוי שני: אני יודעת שאני רזה. או במילים אחרות: אני חיה עם הסתירה שרוב הנשים חיות עמה, וכמובן עם האמונה שאם אוריד רק עוד 10-5 […]
את הפוסט הזה אני כותבת ממקום ציבורי. לא מהאוטובוס (השתגעתם?), אלא ממקום מושבי עם הלפטופ בבית הקפה שאני מרבה לפקוד, שבדרך כלל אני יושבת בו כדי לעבוד על דברים שאני […]
לקרוא ספר בפעם השנייה בדרך כלל הולך חלק: בקריאה הראשונה ישנו המאמץ ההכרחי שבהתמודדות עם אתגרי הטקסט, ואילו הקריאה השנייה לכאורה נטולת מכשולים ויכולה להיות חוויה של היזכרות נעימה בחלקים […]
האבסורד הוא שכתבי עת ספרותיים מעוררים עניין כמעט אך ורק בקרב חוקרי ספרות ובקרב האנשים שמוציאים כתבי עת ספרותיים או מפרסמים בהם טקסטים. למה אבסורד? כי כתבי עת ספרותיים, לפחות […]
לא אכחיש שציפיתי לסופו של החופש הגדול. אנשים קטנים נוטים לתפוס הרבה כיסאות באוטובוס וברכבת הקלה, והרבה מקום בברכת השחייה. ובל נזכיר את הרעש שהם מקימים בקווים שנוסעים אל מוזאון […]
יש ספרות שהיא זבל. בשביל לזהות אותה לא צריך דיון מלומד והתמצאות בסוגות מודרניות ועתיקות. מספיק לצאת אל הרחוב ולעבור כמה גדרות אבן בכניסה לבניין, כמה ספסלים וכמה מיכלי מחזור […]
יש איזו חלוקה מטעה בין אנשים שקוראים ספרות ובין אנשים שקוראים ספרים. אני כבר מבוגרת מדי ונטועה עמוק מדי באקדמיה בשביל לזכור מה ההרגשה של מי שפשוט קוראת ספרים ולברר […]
ציבור הנוסעות והנוסעים בתחבורה ציבורית – אני אוהבת אתכם. בכנות. אני מבלה אתכם לפחות שעה ביום, איך אפשר לא לאהוב אתכם? בלי אהבה, היום-יום שלי היה עצוב יותר, ואני הרי […]
פתאום הבנתי שרוב חיי החברה שלי בשנים האחרונות מסתכמים בביקורי מולדת. כלומר, רוב האינטראקציות החברתיות שלי הן עם חברות ותיקות שעברו להתגורר בחו"ל ומגיעות לבקר בארץ – הן בתפקיד הביקור, […]
הודעה קצרה לקוראים ולנוסעים המתמידים: מעכשיו אפשר לקבל עדכונים במייל על פוסטים חדשים! כל מה שצריך לעשות הוא להירשם בטופס שבתחתית העמוד, והפוסט השבועי, כל שבוע, יהיה אצלכן בתיבה. […]