האוטונומיה הנשית המאוחרת של מוסד הסבתאות
לא אכחיש שציפיתי לסופו של החופש הגדול. אנשים קטנים נוטים לתפוס הרבה כיסאות באוטובוס וברכבת הקלה, והרבה מקום בברכת השחייה. ובל נזכיר את הרעש שהם מקימים בקווים שנוסעים אל מוזאון […]
לא אכחיש שציפיתי לסופו של החופש הגדול. אנשים קטנים נוטים לתפוס הרבה כיסאות באוטובוס וברכבת הקלה, והרבה מקום בברכת השחייה. ובל נזכיר את הרעש שהם מקימים בקווים שנוסעים אל מוזאון […]
יש ספרות שהיא זבל. בשביל לזהות אותה לא צריך דיון מלומד והתמצאות בסוגות מודרניות ועתיקות. מספיק לצאת אל הרחוב ולעבור כמה גדרות אבן בכניסה לבניין, כמה ספסלים וכמה מיכלי מחזור […]
יש איזו חלוקה מטעה בין אנשים שקוראים ספרות ובין אנשים שקוראים ספרים. אני כבר מבוגרת מדי ונטועה עמוק מדי באקדמיה בשביל לזכור מה ההרגשה של מי שפשוט קוראת ספרים ולברר […]
ציבור הנוסעות והנוסעים בתחבורה ציבורית – אני אוהבת אתכם. בכנות. אני מבלה אתכם לפחות שעה ביום, איך אפשר לא לאהוב אתכם? בלי אהבה, היום-יום שלי היה עצוב יותר, ואני הרי […]
פתאום הבנתי שרוב חיי החברה שלי בשנים האחרונות מסתכמים בביקורי מולדת. כלומר, רוב האינטראקציות החברתיות שלי הן עם חברות ותיקות שעברו להתגורר בחו"ל ומגיעות לבקר בארץ – הן בתפקיד הביקור, […]
הודעה קצרה לקוראים ולנוסעים המתמידים: מעכשיו אפשר לקבל עדכונים במייל על פוסטים חדשים! כל מה שצריך לעשות הוא להירשם בטופס שבתחתית העמוד, והפוסט השבועי, כל שבוע, יהיה אצלכן בתיבה. […]
ספרות מסע היא ז'נר שעקרון התנועה מגדיר אותו. גם כשהיא ממוקדת במקום חדש וזר שהגיבורה מגיעה אליו, הדבר שהופך אותה לספרות מסע הוא התנועה המתמדת של גילוי המקום החדש והשוואתו […]
לא נעים. היום שפרסמתי בו את הפוסט על "מקום אחר ועיר זרה" וכתבתי על האינתפיאדה השנייה היה גם אותו היום של הפיגוע הנורא במתחם שרונה. וכשעברו כמה שעות מפרסום הפוסט […]
כבר כמה שנים לא הלכתי לשבוע הספר. הדוכנים בעיר הולדתי הפסיקו לקרוץ לי מאז שהפסקתי לקרוא ספרי ילדים, והפעם האחרונה שביקרתי בשבוע הספר בכיכר רבין הייתה מלווה במפגשים נואשים עם […]
הפעם האחרונה שהיה לי משעמם הייתה ב-2007. אוקיי, אפשר להוסיף לזה גם את 2010-2009, השנה שבה התגוררתי בשווייץ וחוויתי שיעמום פוליטי, חברתי ועירוני עמוק. אבל שיעמום קיומי ממש, שמלווה בהיעדר […]