מאז שגדלתי ובגרתי לגיל שבו אני מתחילה לעורר ציפיות כלשהן, אנשים שבים ומטיחים בי גברים לבנים מתים. ליתר דיוק, אלה בדרך כלל גברים לבנים חיים שמטיחים בי גברים לבנים מתים. […]

בשבוע שעבר, כמה ימים אחרי שפרסמתי את הפוסט הראשון על ספרים להאזנה, נשארתי לבד באוטובוס שהתקרב לתחנתו הסופית. מבעד לאוזניות שמעתי את הנהג אומר משהו, אבל לא הייתי בטוחה שדיבר […]

כשפתחתי את הבלוג קיבלתי לא מעט תגובות מאנשים שסובלים מבחילה בנסיעות, ובוודאי אם הם מעזים לקרוא בנסיעות. בזמנו הבטחתי שיהיו גם ספרים להאזנה למי שהקריאה באוטובוסים היא אתגר פיזי בשבילו, […]

למען הסר ספק: אני חנונית כשרה. סימנתי וי על כל התכונות ההכרחיות: כישורים חברתיים מוגבלים, כישורים מילוליים מוגזמים, חוסר חן כללי, קוצר ראייה, חיבה ללימודים ושקדנות מביכה. ובכל זאת, מעולם […]

היה ההוא שבאוטובוס בחזרה מהשירות הלאומי שאל אותי עוד כמה תחנות מגיעים לבית לוינשטיין, ואז סיפר שהוא בן 38 וגרוש, והוא נשמע בודד אז ניהלתי אתו שיחה ידידותית, ואז הוא […]

כשביקרתי בניו יורק בקיץ שעבר ניסיתי לברר בחוסר עדינות אופיינית מדוע לבנים לא נוסעים באוטובוסים. אולי הייתי צריכה לסייג את השאלה לרבעים מסוימים – הרי רק ברובע ברוקלין הייתי הלבנה […]

וידוי ראשון: אני מרגישה שמנה. וידוי שני: אני יודעת שאני רזה. או במילים אחרות: אני חיה עם הסתירה שרוב הנשים חיות עמה, וכמובן עם האמונה שאם אוריד רק עוד 10-5 […]

את הפוסט הזה אני כותבת ממקום ציבורי. לא מהאוטובוס (השתגעתם?), אלא ממקום מושבי עם הלפטופ בבית הקפה שאני מרבה לפקוד, שבדרך כלל אני יושבת בו כדי לעבוד על דברים שאני […]

לקרוא ספר בפעם השנייה בדרך כלל הולך חלק: בקריאה הראשונה ישנו המאמץ ההכרחי שבהתמודדות עם אתגרי הטקסט, ואילו הקריאה השנייה לכאורה נטולת מכשולים ויכולה להיות חוויה של היזכרות נעימה בחלקים […]

האבסורד הוא שכתבי עת ספרותיים מעוררים עניין כמעט אך ורק בקרב חוקרי ספרות ובקרב האנשים שמוציאים כתבי עת ספרותיים או מפרסמים בהם טקסטים. למה אבסורד? כי כתבי עת ספרותיים, לפחות […]