העדות האילמת של הפרטים הקטנים
ביום ה־45 למלחמה אני יוצאת לסידורים באזור התחנה המרכזית של ירושלים. מאז שהתחילה המלחמה אני ממעטת לצאת מהבית, והייתי מעדיפה להימנע לחלוטין מהאזור הזה, שתמיד מעורר תחושה נפיצה. יש לי […]
ביום ה־45 למלחמה אני יוצאת לסידורים באזור התחנה המרכזית של ירושלים. מאז שהתחילה המלחמה אני ממעטת לצאת מהבית, והייתי מעדיפה להימנע לחלוטין מהאזור הזה, שתמיד מעורר תחושה נפיצה. יש לי […]
הקדמה מן הסתם זה לא יהיה פוסט המלצות ספרים לתקופה הנוכחית. כמו כולם כרגע, אין לי פתרונות להציע או מרשמים להמתקת המצב, וגם לא טקסטים מעוררי מחשבה להתעמק בהם באותו […]
הייתה תקופה, לא מזמן כל כך, שבה לרגע נדמה שהשיח החדש והפתוח על פגיעות מיניות מסמן את קץ ההיסטוריה. יותר ויותר נשים, בתור הנפגעות העיקריות מהתופעה הנוכחת־בכול, לא צייתו עוד […]
לא נעים להודות, לא ראוי ולא מוסרי, אבל הנה: אני לא מצליחה להתחבר לגל המחאות הנוכחי. אף שאני מכירה בצדקתם ובחשיבותם של מפגיני קפלן ושלוחותיהם בשאר הארץ, אני מנוכרת להם […]
למרבה האירוניה הספר שעזר לי להחזיק מעמד בחודשים של עבודה אינטנסיבית מדי היה ספר שירה של עובד שחוק במפעל בפריפריה של צרפת, שמוסר את קורותיו ותחושותיו ומטען תרבותי רחב בלי […]
כמעט אין נושאים שקריאה עליהם מעוררת בי קושי רגשי, שהייתי אומרת שהם טריגריים. בצריכת תרבות אני נוטה להדגיש את הבדיה ולייצר מרחק. הדם מלאכותי, האירועים הם השערות בלבד והמילים הן […]
בקרוב ימלאו 15 שנה למעבר שלי לירושלים, העיר שביליתי בה את רוב חיי הבוגרים, ואני מתחילה לטפח נוסטלגיה לאותם ימים ראשונים של מגורים בה בגיל עשרים, בשנים שבהן הרכבת הקלה […]
בנסיעת אוטובוס ארוכה מירושלים לבאר שבע קראתי חלק ניכר מהבית אשר נחרב. זה היה בוקר יום ראשון, עיתוי מעורר חשש שהנסיעה תעבור עליי בדוחק בין חיילים בדרכם חזרה לבסיס, מפטפטים […]
לתחושתי אין שום ספר שראוי לכתוב עליו בשעה זו, של אולי על סף מלחמת עולם, וגם אם לא, של מלחמה גרועה מספיק. ואף על פי כן, אני קוראת יותר ויותר […]
אז התפטרתי מהדיי ג'וב החלקי כדי להתמסר אך ורק אל הספרות ואף להתפרנס ממנה, ושיכרון החירות מסחרר, גם מרוב פחד. פתאום אני מבינה שמרכיבים רבים של החיים הם לא הכרח. […]