שירי שפירא

ראשית, חשוב לציין שאני לא גרה ומעולם לא גרתי בתל אביב. זה אמנם ישתמע מהאמור בשאר הפוסט וגם בוודאי זכור לכל מי שעוקבת זמן-מה אחרי הבלוג – אחרי הכול, זה […]

26 במרץ 2022, 10:00 בבוקר – קמתי מאוחר מהרגיל, אבל סוף-סוף הריאות הסוערות שלי הניחו לי לישון כמעט לילה שלם. אכן, הגיע תורי לחלות בקורונה. והייתי שמחה לדווח שאני מהחולים […]

לתחושתי אין שום ספר שראוי לכתוב עליו בשעה זו, של אולי על סף מלחמת עולם, וגם אם לא, של מלחמה גרועה  מספיק. ואף על פי כן, אני קוראת יותר ויותר […]

אז התפטרתי מהדיי ג'וב החלקי כדי להתמסר אך ורק אל הספרות ואף להתפרנס ממנה, ושיכרון החירות מסחרר, גם מרוב פחד. פתאום אני מבינה שמרכיבים רבים של החיים הם לא הכרח. […]

אני לא מרבה לכתוב פה על ספרות קאנונית, אף שכמו שכתבתי פעם, הקאנון הוא מושג שמכונן מערכות יחסים מועילות בסך הכול בין קוראים לספרים. במקרה של לוליטה מאת ולדימיר נבוקוב, […]

קשה לקרוא ספר שלא ברור לך אם את קהל היעד שלו, ויותר מכך קשה לכתוב עליו. הרומן ספר ההיעלמות מאת הסופרת הפלסטינית אבתסאם עאזם מלווה אותי כבר הרבה זמן. למעשה […]

איך אפשר לסכם שנה שאין מנוס מלהודות בדלילותה הרוחנית? נסעתי מעט, וקראתי מעט. למעשה, יש לי תחושה שכמעט לא קראתי. לא קראתי, ובכן, חוץ מהרבה קריאת חובה לעבודה; חוץ מספרים […]

לאחרונה אני מאוד בעניין של להאזין לממוארים מאת אמריקאים צעירים, ולא רק בגלל הקושי שלי למצוא זמן לשבת עם ספר וההעדפה להאזין למשהו עכשווי בזמן שאני מתרוצצת כה וכה, אלא […]