שירי שפירא

לא חף מכאב, אבל צלול לגמרי

הייתה תקופה, לא מזמן כל כך, שבה לרגע נדמה שהשיח החדש והפתוח על פגיעות מיניות מסמן את קץ ההיסטוריה. יותר ויותר נשים, בתור הנפגעות העיקריות מהתופעה הנוכחת־בכול, לא צייתו עוד […]

אם אין דלות בכל הרגעים כולם

לא נעים להודות, לא ראוי ולא מוסרי, אבל הנה: אני לא מצליחה להתחבר לגל המחאות הנוכחי. אף שאני מכירה בצדקתם ובחשיבותם של מפגיני קפלן ושלוחותיהם בשאר הארץ, אני מנוכרת להם […]

ספרים באוטובוסים בן שבע!

זה יהיה פוסט קצר הפעם. בכל שנה אני חוגגת את יום ההולדת של הבלוג, ובד בבד מסכמת את השנה החולפת. בכל פוסט כזה אני נוטה לציין בנימת התנצלות שיש לי […]

להיות שפה קטנה בעולם גדול

אני לא רוצה לתת את הרושם המוטעה שתרגום ספרות גרמנית הוא עבודה מתגמלת. אבל יש להודות שבצידה יש כמה הטבות נאות, כמו למשל שלל תוכניות רזידנסי ומפגשי חשיפה לשוק הספרות […]

לחיות בנצח של מישהו אחר: פרגמנטים על קריאה חלקית, הבדידות והנצח

* ביום חמישי האחרון יצאתי מהבית. הפעם הקודמת שיצאתי מהבית באותו שבוע הייתה ביום ראשון. ביום ראשון הלכתי לפסיכותרפיה, וביום חמישי הלכתי לדואר, וחשבתי לעצמי: ובכן, אלה בהחלט מקומות שיוצאים […]

התרמיל המולחם לגב והמרד

כמעט אין נושאים שקריאה עליהם מעוררת בי קושי רגשי, שהייתי אומרת שהם טריגריים. בצריכת תרבות אני נוטה להדגיש את הבדיה ולייצר מרחק. הדם מלאכותי, האירועים הם השערות בלבד והמילים הן […]

להסתתר תחת העור החשוף של האחר

בקרוב ימלאו 15 שנה למעבר שלי לירושלים, העיר שביליתי בה את רוב חיי הבוגרים, ואני מתחילה לטפח נוסטלגיה לאותם ימים ראשונים של מגורים בה בגיל עשרים, בשנים שבהן הרכבת הקלה […]

היש והאין ותודעת החורבן הגוברת

בנסיעת אוטובוס ארוכה מירושלים לבאר שבע קראתי חלק ניכר מהבית אשר נחרב. זה היה בוקר יום ראשון, עיתוי מעורר חשש שהנסיעה תעבור עליי בדוחק בין חיילים בדרכם חזרה לבסיס, מפטפטים […]