שירי שפירא

מקצועות הם דבר די מטופש. ובפרט אם נכנסים אליהם מתוך אהבה ותחושת שליחות. מתופפות מתחרשות. רופאים מאבדים סבלנות כלפי בני אדם ואיבריהם. מורות נאלצות לעסוק בכל הדברים פרט להוראה. וכך […]

בקרוב ימלאו 15 שנה למעבר שלי לירושלים, העיר שביליתי בה את רוב חיי הבוגרים, ואני מתחילה לטפח נוסטלגיה לאותם ימים ראשונים של מגורים בה בגיל עשרים, בשנים שבהן הרכבת הקלה […]

לשבוע הספר 2021 הלכתי בשמחה רבה. אחרי שנת בצורת חברתית, ציפיתי ליהנות מהתרוצצות בין הדוכנים והתערות קלה בין פרצופים ושמות מוכרים. ואכן, היה נחמד. עזבתי את הירידים השוקקים בת"א ובירושלים […]

ראשית, חשוב לציין שאני לא גרה ומעולם לא גרתי בתל אביב. זה אמנם ישתמע מהאמור בשאר הפוסט וגם בוודאי זכור לכל מי שעוקבת זמן-מה אחרי הבלוג – אחרי הכול, זה […]

26 במרץ 2022, 10:00 בבוקר – קמתי מאוחר מהרגיל, אבל סוף-סוף הריאות הסוערות שלי הניחו לי לישון כמעט לילה שלם. אכן, הגיע תורי לחלות בקורונה. והייתי שמחה לדווח שאני מהחולים […]

לתחושתי אין שום ספר שראוי לכתוב עליו בשעה זו, של אולי על סף מלחמת עולם, וגם אם לא, של מלחמה גרועה  מספיק. ואף על פי כן, אני קוראת יותר ויותר […]

אז התפטרתי מהדיי ג'וב החלקי כדי להתמסר אך ורק אל הספרות ואף להתפרנס ממנה, ושיכרון החירות מסחרר, גם מרוב פחד. פתאום אני מבינה שמרכיבים רבים של החיים הם לא הכרח. […]

אני לא מרבה לכתוב פה על ספרות קאנונית, אף שכמו שכתבתי פעם, הקאנון הוא מושג שמכונן מערכות יחסים מועילות בסך הכול בין קוראים לספרים. במקרה של לוליטה מאת ולדימיר נבוקוב, […]