ספרים באוטובוסים בן ארבע! + הודעה מנהלית

בכנות, אני לא לגמרי יודעת מי קורא פה. אני יודעת בוודאות שיש הרבה יותר עוקבים לעמוד הפייסבוק הפעיל של הבלוג, וגם שפוסטים שאני מפרסמת כאן חייבים דחיפה עם קישור בעמוד הפייסבוק, אבל אז, למרבה הפרדוקס, פייסבוק פחות חושף פוסטים מהסוג הזה, כי הוא לא סובל קישורים שמפנים לכל מקום מחוץ לפייסבוק. שעתם היפה של הבלוגים חלפה מזמן, כי  כבר אין שום פלטפורמה שמיטיבה איתם. הקינה על אובדן תשומת הלב לטקסטים מרובי תווים תקפה לא רק לספרים עבי כרס, אלא גם לכל טקסט מרובה פסקאות.

בכל אופן, למי שהמשיכו לעקוב עד לפוסט סיכום השנה הרביעי של ספרים באוטובוסים – מי היה מאמין שהשנה כבר לא 2016? – וואו, תודה לכם. באמת. תודה. מכל הלב. להתעניין בספרות באופן עקבי ומעמיק זה לא דבר מובן מאליו. לא כששוק הספרים מוצף, ולא כששאר העולם טובע. לפעמים אני לא בטוחה אם אני מדברת לעצמי, ואז מגיעה תגובה מעוד קורא שיודע בדיוק על מה אני מדברת ולמה זה כל כך חשוב לי, ואני נזכרת. ושמחה שסחבתי עוד שנה שבה ניהלתי דיון פומבי על ספרות.

 

shana-4

 

ואגב הצפת שוק הספרים, הנה הודעה מנהלית שאינה רלוונטית לכל הקוראים, אבל למי שמתעניינת, היא יכולה לספק הצצה למאחורי הקלעים של בלוג ספרותי בעברית:

תמצית ההודעה היא שאני לא רוצה לקבל עוד ספרים בחינם.

הרקע להודעה, למי שאינו בלוגר ספרות, מו"לית, יחצ"ן או סופרת, הוא כזה: אחרי כמה פוסטים ראשונים שפרסמתי בבלוג ובעמוד הפייסבוק, התחילו להגיע אליי פניות ממו"לים, יחצ"ניות וסופרים בבקשה לשלוח לי ספרים לביקורת. אני מניחה שזה דבר שקורה לכל בלוגר ספרות מתחיל, ומסכימה שזו שיטת שיווק מקובלת ולגיטימית. בהתחלה נהניתי והוחמאתי מהפניות האלה כי היה בהן ניצוץ של הכרה מהתעשייה שאני כה מחוברת אליה, וגם הזדמנות לקשר ישיר עם סופרות מתחילות. גם הנחתי שזו תהיה דרך לקבל גמול צנוע על השעות הרבות שאני משקיעה בספרים באוטובוסים, שבשנתו הראשונה התעדכן בקצב מופרע בהתחשב בעובדה שלכתיבת פוסט מעיק נדרש בערך יום עבודה שלם, נוסף על שעות הקריאה. חשבתי שככה לפחות אוכל לחסוך את כמה מאות השקלים שאני מוציאה בשנה על רכישת ספרים, או לפחות להחזיר את הכמה גרושים שאני משלמת בקביעות על אחסון האתר והדומיין. במקרים מסוימים גם יכולתי לבקש עותק אם באמת הייתי מעוניינת בו, ולא לקבל עותק אם לא הודעתי על התעניינות. אבל לרוב הסידור המועדף הוא שהספרים מגיעים, אני אוספת אותם ורק במקרים הולכים ומתמעטים גם אשכרה מספיקה לקרוא אותם.

ההצעות לשלוח לי ספרים המשיכו וממשיכות להגיע, על רובן הצלחתי לענות ועניתי בחיוב, והביקורים שלי בסניף הדואר הקרוב לביתי הלכו ותכפו. חשוב לי לציין שמהפעם הראשונה שנתקלתי בפנייה כזו, המדיניות שלי הייתה ברורה: לא אכתוב על ספר רק כי קיבלתי אותו בחינם, אלא רק אם יש לי משהו מעניין להגיד עליו. וכך עשיתי. כתבתי רק על אחוז קטן מאוד של הספרים שהגיעו אליי, ואת רוב הספרים שהגיעו אליי בדרך זו בכלל לא קראתי. ברור לי למה: כשפתחתי את הבלוג, רציתי לתת מקום לקריאה גחמנית, לקריאה שאני נמשכת אליה מתוקף נסיבות החיים, ולא לקריאה שהורגלתי בה במשך העשור שביליתי בתור סטודנטית ועובדת זוטרה בתעשיית הספרים. כלומר, קריאה מחכימה אמנם, אבל כזו של מה ש"צריך" ומה ש"חשוב" או "משמעותי" (במקרה הסטודנטיאלי) או "לרוב ארוויח ממנו פחות משכר מינימום" (במקרה התעסוקתי). וכשהתחלתי לקבל ספרים בחינם, לפעמים יותר מעשרה בחודש (מספר גדול מאוד לעומת תדירות העדכונים של ספרים באוטובוסים, שמסתכמת בערך בפעם-פעמיים בשבוע בעמוד הפייסבוק, ופעם בכמה חודשים בבלוג), תהיתי האם זה אכן שווה את זה.

להיפטר מספרים זה לא דבר כל כך מסובך, וגם לא לקרוא אותם. ממש ברגעים אלה, יש המון ספרים שאני לא קוראת. לספרים לא אכפת. אפילו הסופרים יצליחו לחיות עם זה. אבל לי? לי אכפת. מגרדים לי הספרים האלה שממלאים את המדפים זה כמה שנים ולא נקראים. כל קוראת נלהבת בוודאי יכולה להזדהות איתי. לספרים שטרם קראת יש משקל רב בחוויית הקריאה שלך לאורך החיים, בייחוד אם הם מביטים בך במבט מאשים מתוך ערימה הולכת וגדלה. מכירים את התחושה שלא נעים לך להתחיל ספר חדש שבא לך עליו לפני שסיימת ספר אחר שכבר התחלת, גם אם לא הכי התחברת לספר הנוכחי שאת קוראת? אז כזה. רק עם פי כמה יותר רגשי אשם, כי לפעמים אני יודעת שמישהו עומד מאחורי הספר ההוא שאני מדחיינת את הקריאה בו. ובסוף אני מבוששת לקרוא גם את הספר שלכאורה "צריך" לקרוא וגם את זה שאני "רוצה" לקרוא.

יש לי הרגשה עמומה שבשל הניסיון לרצות את מי ששולח ספרים, הפוסטים בעמוד נעשו פחות מגוונים, ובעיקר עוסקים ביותר ספרים חדשים. אפילו אם אלה ספרים שלא קיבלתי בחינם, הרגשתי מחויבות גדולה לעקוב אחרי הנעשה בשוק, ואני עדיין עוקבת באדיקות, אבל מכיוון שאני לא עיתונאית תרבות, אני מרגישה שזה לא באמת תפקידי. מבחינת החיסכון בכסף, בשנים שחלפו הבחנתי שאני עדיין מוציאה בערך את אותם סכומים על ספרים כי עדיין חשוב לי לפרגן, וגם לצערי יש חפיפה מאוד קטנה בין הספרים שאני מקבלת בחינם ובין אלה שדחוף לי לקרוא. הקשר עם הסופרים והסופרות חשוב לי, אבל נראה שהוא לא תלוי בפניות אישיות מהם: יש שישמחו להגיב לביקורות על ספריהם גם אם לא פנו אליי אישית ושלחו את הספר מיוזמתם, וישנם סופרים שפחות מחוברים לאינטרנט, וגם זה סבבה.

לסיכום, זה פירוט לא הכרחי שאפנה אליו כשיגיעו אליי עוד בקשות לשליחת ספרים, אבל אולי הרקע הזה מעניין ומעורר הזדהות גם למי שזה לא נוגע לו אישית.

אני מקווה שהמהלך הזה לא ייתפס ככפוי טובה בידי אלה שטרחו ושלחו, לפעמים מתוך קשב רב לרוח הבלוג. אחד הדברים שאני רוצה להשיג באמצעותו הוא דווקא ההזדמנות לגשת לספרים ששלחו לי לפני שנתיים או שלוש, שלא הספקתי להציץ בהם כי עוד ועוד ספרים המשיכו להגיע.ואולי המנגנון הזה עבד טוב בשבילי בשנים הראשונות לקיום הבלוג, והוא עדיין עובד מצוין בשביל בלוגריות אחרות, אבל עכשיו הוא בעיקר בזבוז זמן ואנרגיות שלי, של השולחים ושל רשות הדואר, והבנתי שאני ממשיכה בו רק כי לא נעים לי לסרב.

ואגב התבגרות, הנה חוכמה שהפנמתי מאוחר מדי: בשום אופן אי אפשר לרצות את כולם.זה משהו שתמיד אומרים, אבל תמיד רציתי להיות היוצאת מן הכלל שתוכיח אחרת. בסופו של דבר המסקנה היא באמת אי אפשר, גם אם את ממש מנסה. אבל אפשר בהחלט לשחוק המון אנרגיות בעודך מנסה. ומה שחשוב להבין בנוגע לשחיקה הוא שהניסיון העיקש שלך לא משפיע על שביעות הרצון של אף אחד, ולרוב בעיקר גורע משביעות הרצון שלך מעצמך.

 

אבל נכון, למעשה התכנסנו פה כדי לחגוג! ויש מה. פרט לקבלת החלטות מייסרת, נהניתי להיזכר בשנה האחרונה בחיי ספרים באוטובוסים ולמנות את נקודות השיא:

כתבתי פוסטים לבלוג בשלוש מדינות שונות, ופוסטים לעמוד בחמש מדינות (סליחה כדור הארץ! אבל לפחות לאחת מהן נסעתי באוטובוס), שבאחת מהן העברתי סדנת כתיבה ביידיש; ניסיתי להאט, ואז הגיעה ההאטה הגלובלית שעוררה בי הרבה מחשבות וציפיות ספרותיות; הצבעתי בבחירות יותר מדי פעמים והרהרתי בפוליטיקה וזהות; וגם בנדל"ן; שוב ציינתי את חודש נשים בתרגום; שמחתי לחזות בפרסום התרגומים שלי לצ'יק ואני מאת וולפגנג הרנדורף, ספר שהתאהבתי בו ובמחברו, ולנובלה לירית מאת אנמארי שוורצנבך, שמלבד היותה אייקון לסבי שאין להתכחש למגניבותו, לימדה אותי על שפת הרגש והנעורים המתמשכים; ותרגמתי עוד שני רומנים, שעם קצת מזל יראו אור בשנה הקרובה בשוק מתאושש.

בפוסט אחד שכתבתי לכבוד סוף 2019 סיכמתי עשור שבו חיי הושפעו והשתנו במידה רבה בזכות הספרות, הן בדרכים גשמיות והן בדרכים טקסטואליות. אני נוטה לחשוב על קוראי וקוראות ספרים באוטובוסים בתור מי שלא רק מחפשים המלצות על ספרים וביקורות עם ערך מוסף, אלא גם רוצים קשר עמוק עם הספרות כישות מכוונת, מקור חוכמה לפנות אליו ומקום לשהות בו בחסות הדמיון האנושי. זהו, זה בגדול מה שאני רוצה לעשות פה. תצטרפו אליי לשנה חמישית?

13 תגובות


  1. […] אלא גם רוצים קשר עמוק עם הספרות כישות מכוונת, מקור חוכמה לפנות אליו ומקום לשהות בו בחסות הדמיון האנושי. זהו, זה בגדול מה שאני רוצה לעשות פה. תצטרפו אליי לשנה חמישית?

    כמה יפה, מדויק ונושא משק כנפיים את כותבת.
    ואני, כקוראת אדוקה שלך והדוקה אלייך, לא מחמיצה אף לא רשומה אחת שלך כאן, בבלוג הזה. (ולא בפייסבוק).
    ועם זאת, מתקשה להאמין שכבר חלפו ארבע שנים.

    המשיכי לכתוב… בבקשה.
    שלך מתמיד,
    אני

    להגיב

    1. תודה רבה הלנה, את בהחלט אחת הקוראות שאני חושבת עליהן כשאני תוהה אם יש טעם להרחיב פוסטים לרוחב היריעה של הבלוג או להשאיר פירור בפייסבוק, לגרוף את הלייקים ולעבור הלאה (:
      חג שמח ולהתראות בפוסטים הבאים

      להגיב

  2. מאוד אוהבת את כתיבתך. אשמח מאוד להמשיך לקרוא את דברייך. תודה וחג שמח
    רותי

    להגיב

  3. אני נהנית מקריאת הבלוג המעמיק שלך. תודה שכתבת על סוגיית קבלת הספרים מהוצאות. גם אני בלוגרית ספרים. בתחילת כתבתי על ספרים שקניתי, אבל כעבור זמן מה התחילו לשלוח לי ספרים. שמחתי לקרוא על תחושותייך ולהבין שאני לא לבד. גם אני מרגישה מחוייבות לקרוא את הספרים שקיבלתי, בעוד הספרים שרציתי לקרוא וקניתי בעצמי נדחקים לתחתית הערימה. אני עדיין מתלבטת בסוגיי זו.

    להגיב

    1. אני לא בקשר עם יותר מדי בלוגרי ספרות אחרים אז כן, גם לי נעים לשמוע שאני לא לבד. תהיתי אם אחרים פשוט מתמודדים טוב יותר עם הכמויות, או עם תחושת האשמה לפחות.

      להגיב

  4. נתקלתי במקרה בפוסט.
    אחלה של הרהור
    לפני שנים רבות עסקתי בביקורת. הפסקתי כי "הייתי צריך לקרוא".
    והערימות שקבלתי העמידו אותי באותו קונפליקט של אהבה לספרים ומי יכול להתמודד עם כל כך הרבה.

    להגיב

  5. אני חדשה כאן, הלנה עשתה את ההכרות- ואני שמחה מאוד להיות חלק מ…

    להגיב

    1. ברוכה הבאה! שמחה שהצטרפת, אף שאין לי מושג איך להשלים את המשפט ולהסביר חלק ממה את בדיוק עכשיו…

      להגיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *