האם הייתי רוצה להיות קיבורגית? – ביקורת ספר וביקורת אפליקציה

למען הסר ספק: אני חנונית כשרה. סימנתי וי על כל התכונות ההכרחיות: כישורים חברתיים מוגבלים, כישורים מילוליים מוגזמים, חוסר חן כללי, קוצר ראייה, חיבה ללימודים ושקדנות מביכה. ובכל זאת, מעולם לא הצלחתי להתחבר למד"ב ופנטזיה. אולי זה בגלל התדמית האסקפיסטית של הז'נר – עם כל הכבוד למלאכה המורכבת של בניית עולם חדש או מקביל על כל פרטיו, אני לא רוצה לקרוא על עולם נפרד, אלא רק לראות דברים שטרם ראיתי בעולם הזה, ולהתוודע לאפשרויות חדשות בו. וכך או כך, נראה שבתור ילדה פספסתי את ההזדמנות לשקוע בכרכים ארוכים של ג'ר"ר טולקין או טרי פראצ'ט. אפילו סדרת הארי פוטר הייתה מתישה בעבורי למרות תועפות הזמן הפנוי שנלוות לילדות ולנעורים. והבגרות, כמובן, מביאה עמה חובות קריאה. לעתים מענגות אמנם, אך מגבילות מאוד את הזמן והסבלנות שנשאר להקדיש לספרות שעיקרה דמיון. ובכל זאת יש לי עניין רב באופן החשיבה של ספרות מד"ב על העולם ועל עתידו – ואם זו תכונה מהותית לז'נר הזה, הרי שהוא כלל אינו מצדיק את התדמית האסקפיסטית שדבקה בו.

לפני כמה זמן ביקשתי מקוראיי בעמוד הפייסבוק של הבלוג להמליץ לי על ספרי מדע בדיוני ופנטזיה איכותיים, וההיענות הייתה מרשימה ומשמחת. קיבלתי המון המלצות מסקרנות, אבל עדיין נותרה השאלה הקשה: מאיפה לעזאזל להתחיל?

לשמחתי באתר GetBooks נחלצו לעזרתי ושלחו אליי לקריאה את סינדר מאת מאריסה מאייר (שאינה מנכ"לית יאהו), רומן שמיועד לבני נוער אבל בהחלט מהנה ומותח לקריאה גם בעבור מבוגרים. מכיוון שנהניתי הן מהספר והן מהאפליקציה של GetBooks, החלטתי לכתוב ביקורת על "סינדר" ובאווירת המד"ב לשלב בה גם ביקורת אפליקציה (אבל במונחים אנלוגיים, לחננות מתונות כמוני).

cinder_cover_front2

סינדר היא מעין סינדרלה עתידנית: קיבורגית שגפיה הוחלפו בגפיים מכניות בשל תאונה שחוותה בילדות, ועם מעמדה החדש נוספו לה מיני תפקודים על-אנושיים, למשל גלאי שקר ובקרה מתמדת על רמות האדרנלין בגופה. היא כמובן חיה בביתה של אם חורגת מרושעת ונצלנית, וזוכה למעמד נחות משל בנותיה הביולוגיות. סינדר היא מכונאית מוכשרת במיוחד שחיה בעיר ניו בייג'ינג בעתיד הרחוק עם רחפות ומסעות תדירים לחלל וכאלה, אבל איכשהו עדיין קיימת שם מונרכיה ולפיכך יש לה נסיך ראוי שמגיע לפלרטט אתה כשהאנדרואידית הוותיקה שלו זקוקה לתיקון. העולם העתידני הזה מצוי בקונפליקט בין בני האדם החיים על כדור הארץ ובין בני הלבנה, שלמעשה היו פעם בני אדם אבל המגורים על הירח שינו אותם לכדי יצורים שמסוגלים לשלוט במחשבות של אחרים, ובייחוד לגרום לאחרים לחשוב שהם יפים מכפי שהם באמת. זו הסיבה שבני הלבנה חוששים ממראות וממצלמות – כי להבדיל מהעין האנושית, אלה לא ניתנים למניפולציה ומציגים אותם כמו שהם. ואם זה לא טוויסט מספיק מקריפ לסיפור סינדרלה, גם יש מגפה חשוכת מרפא שמשתוללת בכדור הארץ שמקורה כנראה בבני הלבנה, וכדי למצוא לה תרופה עורכים ניסויים קטלניים לא על כל בני האדם, אלא רק על הקיבורגים שבהם, בקטע נאצי שכזה.

זה היה ספר טוב בשבילי כדי להתחיל להתעניין במד"ב ממקום בטוח: מנקודת המוצא של ז'נר האגדה, שהחיבור שלו למד"ב די טבעי בסך הכול. גם העובדה שהוא מיועד לנוער עזרה לי: אמנם הכתיבה שלו קצת נוסחתית – כנראה כי סגנון זה משהו שמתחילים לפרק ולהשתעשע אתו רק אחרי גיל ההתבגרות – אבל לרוב לא השתעממתי תוך כדי הקריאה, אלא בעיקר פיניתי את האנרגיות שלי לשאלות על איזה מין עיבוד זה לסיפור סינדרלה, מה העיצוב של העולם העתידני אומר על פוטנציאלים שקיימים בעולם שלנו ועל האם הייתי רוצה להיות קיבורגית – כן או לא, ובאילו תנאים.

בעולם של "סינדר" וסדרת הספרים תולדות הלבנה, שהוא הספר הראשון בה, המעמד של קיבורגים הוא של מעין תתי-אדם, כמו שאפשר לנחש מהעובדה שמותר לגייס אותם לניסויים בניגוד לרצונם ולהדביק אותם במגפה שקרוב לוודאי תהרוג אותם. קשה להבין מדוע הם נחשבים כל כך נחותים – הרי הם בדיוק כמו בני אדם רגילים, רק שאיברים מסוימים בגופם הוחלפו בגרסה משופרת ועמידה יותר. כשקראתי את סצנת הפתיחה של הספר שבה מתוארת סינדר כשהיא מבריגה לעצמה כף רגל חדשה אפילו קינאתי בדמותה האומללה, כי למרות גילי הצעיר די כואב לי לעמוד באוטובוס ותכלס הייתי שמחה להחליף את כפות הרגליים הדפוקות שלי בזוג יעיל יותר, גם במחיר של מראה רובוטי-משהו.

כפות רגליים הן מרכיב חשוב ומרכזי בסיפור הזה ובמקורו העממי: בדגם הקלסי של סיפור סינדרלה, הנעל שבן המלוכה מבקש להחזיר לה היא סימן לעדינות יוצאת דופן של בעליה, ובגרסאות אחדות ופטישיסטיות למדי בן המלוכה אפילו מתאהב בה בלי לפגוש אותה קודם, אלא רק על סמך הנעל; לעומת זאת, כעיבוד לאותה אגדה, "סינדר" מציע לנסיך – מלבד גיבורה מורכבת, מרדנית ומלאה בשאיפות שאינן נישואים – כף רגל שלמה במקום נעל, וכזאת שמעידה על בעליה הכול חוץ מיופי ושלמות: כשהנסיך מוצא את כף הרגל של סינדר כשהיא יוצאת מהנשף המלכותי בסערה (די, זה לא ספוילר כי הרגע הזה חייב להגיע באיזשהו שלב) הוא מגלה שמושא התאהבותו הסתירה ממנו גוף משופר אך שבור, כזה שבהכרח הופך אותה לפסולת חיתון ולאזרחית סוג ב.

בקריאת רומנים עתידניים תמיד נשאלת השאלה אילו חלקים מהעולם של היום הכותבת בכל זאת משמרת ולפיכך רואה בהם יסודות מהותיים ונצחיים. כשחיפשתי את המימוש של ההנחה הזאת ב"סינדר", מצאתי שאחד הרעיונות הכי מרתקים בספר היה שהקדמה אינה יכולה לערער את החשיבות של שלמות הגוף ושל המראה החיצוני ואת השפעתם המכרעת בהייררכייה בין בני אדם. החלוקה בין טובים לרעים ברומן הזה אמנם פשטנית מדי (אם כי אני מקווה ששאר הרומנים בסדרת "תולדות הלבנה" יפתיעו אותי) ואין בו דמויות מורכבות יותר מבחינה מוסרית, אבל לפחות היחס בין יופי לטוב לב זוכה לעיבוד מאתגר הרבה יותר מסרט של דיסני – ואלה אחד המרכיבים שהופכים אותו לספר חשוב לנוער. למשל היכולת של מלכת הלבנה המרשעת לשלוט במחשבות מתאפשרת בין השאר בזכות היופי המסנוור שלה, אך יופייה לא משפר את התדמית המוסרית שלה ולו במעט, ומי שעוד מסוגל להתנגד לה, מגייס לכך את מיטב מאמציו. ובנוגע לנחיתות של הקיבורגים – אלה שגופם אינו שלם, גם אם הוא משופר – ההזדהות שנבנית עם הדמות של סינדר, שהיא קיבורגית די מגניבה בסך הכול, מזכירה לקוראת שהגוף שלנו ומראהו לא תמיד נמצאים בשליטתנו, ושצריך להתייחס בביקורתיות להייררכיות שמבוססות על גזרות גורל.

יש לציין שכבר היום יש אפשרות לחיות כקיבורג. הן אמנם לא אפשרויות נעימות כל כך (קוצבי לב, גפיים תותבות משוכללות וכו'), אבל יש אפילו תנועה עולמית שהתקדימים הטכנולוגיים האלה הם בעיניה המפתח לשיפור המצב האנושי, ותומכיה מצפים שבסופו של דבר ישתנו גם דברים מהותיים להגדרה של בני האדם, כמו למשל היותם בני תמותה. הציפיות שלי מהתחום הזה בטווח הקרוב הן די צנועות, ואמנם כנראה לא אזכה להתנסות בתחליף מכני לכפות הרגליים הדואבות שלי, אבל כמו רובנו, אני מנסה לנצל את החידושים הטכנולוגיים כדי לייעל את חיי היום-יום, ובין השאר את חוויית הקריאה שלי באוטובוסים. ולכן, חוץ מזה שקיבלתי מ-GetBooks ספר בחינם ובתמורה אני יכולה להזכיר את האתר והאפליקציה שלהם, רציתי לסיים את ביקורת הספרות הזאת במעבר חד לביקורת אפליקציה כדי להעמיד פנים שלקרוא ספרים מהמכשיר שממילא נשמר בו חלק ניכר מתכולת המוח שלי הוא מעין מעשה קיבורגי, ובכך להציע עוד דרך לקריאה באוטובוסים:

ביקורת אפליקציה – GetBooks

אז כמו שהזכרתי, האפליקציה של GetBooks (לאנדרואיד ולאייפון) אשכרה מאפשרת לקרוא ספרים מהסמרטפון. אמנם יש לי מסך די גדול (5.5 אינץ'), אבל האפליקציה הזאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת היה לי נוח לקרוא ספר שלם דרכו, מבחינת תאורת המסך ואפשרויות הדפדוף והמשחק עם גודל האותיות. אציין שכשקראתי בבית, עברתי לטאבלט, והדבר היחיד שהיה מעצבן במעבר הזה היה שאף על פי שהספרים שרוכשים לאפליקציה נשמרים סבבה בספריית ענן, משום-מה סימניות והדגשות נשמרות רק בכל מכשיר בנפרד.

s61210-121632

גם ההדגשה פחות נוחה לביצוע ודורשת כמה ניסיונות של אִצבוע מעיק על המסך. אבל בתור ממרקרת אובססיבית אני בעיקר שמחה שבכלל יש אפשרות כזאת, ושהיא הפיכה לעומת ספר מודפס. ועוד הערה לשיפור, הפעם בתחום הפונטים: בטאבלט מצאתי דרך לשנות את גופן הטקסט לאחד שיהיה יותר לטעמי, אבל בטלפון לא מצאתי אפשרות כזאת. ספרים שונים מגיעים באפליקציה בפונטים שונים, ולצערי "סינדר" היה בפונט לא משהו בגרסת המובייל. לזכות GetBooks יש לציין את האתר הנוח לשימוש, את האפשרות לראות דירוגים וביקורות של גולשים אחרים ואת מדור המד"ב ופנטזיה החדש והמגוון. האינפורמציה באתר בכמות סבירה ומועילה, כולל סקירות ממצות על סופרים אחדים ובלוג הביקורות המוצלח של נבט טחנאי.

לסיכום, למי שנוסע באוטובוסים צפופים או חשוכים במיוחד אני ממליצה בחום להתנסות באפליקציה. אני בהחלט שיפרתי את חוויית הקריאה שלי באוטובוסים בזכותה, ובייחוד בנסיעות קצרות שאליהן פחות מתחשק לי להיסחב עם ספר מודפס, או כשתנאי הנסיעה לא אפשרו לי להוציא ספר מהתיק אלא רק את הטלפון מהכיס – בשבילי לקרוא עוד כמה עמודים ב"סינדר" היה ניצול מעולה של זמן האיכות שלי מול המסך הקטן הזה במקום לגלול עד אינסוף את הפיד בפייסבוק. וכמובן יש עוד דרכים לנצל את הטכנולוגיה לקריאת ספרים בתחבורה ציבורית, ובקרוב אכתוב גם על העולם המופלא של ספרים להאזנה, כמו שהבטחתי עוד בימים הראשונים לקיומו של הבלוג.

ובחזרה לסינדר – אני ממליצה למבוגרים ולנוער לקרוא אותו אם הם מחפשים משהו קליל וסוחף ובה בעת מעורר מחשבה על חיצוניות ועל אחרוּת, ובייחוד למי שמתעניינת בנקודות ההשקה בין אגדה למד"ב.

 

מאריסה מאייר, תולדות הלבנה 1: סינדר, מאנגלית: יעל אכמון, כנרת זמורה ביתן דביר 2015

 

ולנסיעה קצרה: The Little Android הוא עיבוד המד"ב של מאריסה מאייר לסיפור בת הים הקטנה, והוא חמוד ביותר ואף כולל הופעת אורח של סינדר. זה סיפור קצר שנמצא במלואו ברשת ומתאים למי שרוצה להרהר על גופניות ואנושיות באמצעות אגדה מוכרת ובחצי שעת קריאה לכל היותר.

7 תגובות


  1. כיף לקרוא, אבל אני לא מרגישה שזה מייצג את הג׳אנר. לא שאני איזו מגה חנונית, אבל אני חושבת שנכתבת היום ספרות מדע בדיוני שהיא הרבה מעבר לטראש – או לקלאסיקה – המוכר/ת. אני חושבת שסופרים מצויינים – שאינם בהכרח מתוייגים רק ככותבי מדע בדיוני – כותבים היום ביקורת חריפה הן למצב המדע הן למצב האנושי בכלל, ביחס לאפשרות להיות קיבורגית, שאינם כה נוסחתיים מבחינה מגדרית ופוליטית. למשל Stone Gods של ג׳נט וינטנרסון (בה הגיבורה אינה סינדרלה קלישאתית, אלא מנהלת רומן לסבי עם רובוטית), והטרילוגיה של מרגרט אטווד, וכל מיני של קאוזו אישיגורו. כמובן שהביקורת היא בעצם יותר כלפי הספר, אבל גם פשוט נראה לי חבל לתת במה לספרות בינונית כשיש ספרות מעולה שעוסקת בנושאים שהעלית בצורה סופר מתוחכמת ומעניינת… מה דעתך?

    להגיב

    1. לא יודעת אם זו ספרות בינונית כמו שזו פשוט ספרות שמיועדת לנוער, ולכן גם היה לי קל לקרוא אותה בתור התוודעות מחודשת לז'נר (בעצם כבר התוודעתי בעבר לקלסיקות במסגרת קורס באוני', אבל לא ממש נכנסתי לזה. בכל אופן, עשית לי חשק לקרוא את כל מה שהזכרת! את "בז וניאלה" קראתי לפני עשור ואהבתי, אולי הגיעה הזמן לחזור לאטווד באמת כי בהחלט מעניין לקרוא מד"ב שלא כתבו סופרי מד"ב מובהקים.

      להגיב

      1. אז בהקשר הזה – מעניין גם לראות מה קורה בספרות עברית ומד״ב. קראת בסוף את טיט? אני אשמח לשמוע מה דעתך עליו! והאם יש מד״ב ביידיש?? נשמע כמו שילוב פרוע!

        להגיב

        1. אוי, רק עכשיו שמתי לב שהייתה פה עוד תגובה. טרם קראתי את טיט, ועוד לא שמעתי על מד"ב ביידיש. הדבר הכי קרוב לזה הוא כמובן בשביס בסיפורי הרוחות והשדים שלו, ואני מאמינה שאם הפרוזה ביידיש הייתה ממשיכה להתפתח, כבר היה לנו משהו כזה וזה בטוח היה גם בזכות ההשפעה שלו. אבל אולי יש בין הכותבים הפחות ידועים ולא שמעתי על זה.

          להגיב

  2. אם טרם הומלצת על ספריה של קוני ויליס, אז "מלבד הכלב" ו"ספר יום הדין" מומלצים מאוד. מעט מד"ב והרבה היסטוריה והומור.

    להגיב

    1. אכן הומלצתי! היסטוריה והומור נשמע טוב, אקרא

      להגיב

להגיב על אני לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *