ציבור הנוסעות והנוסעים בתחבורה ציבורית – אני אוהבת אתכם. בכנות. אני מבלה אתכם לפחות שעה ביום, איך אפשר לא לאהוב אתכם? בלי אהבה, היום-יום שלי היה עצוב יותר, ואני הרי נוטה לפתח רגשות בהתאם למניעים פרקטיים.
ובכל זאת, יש כמה דברים שתוכלו לעשות במצב שבו אתם לא קוראים ואני כן, לשם הנעמת היחסים בינינו. לכן אספתי עשר עצות במיוחד בשבילכם, כדי לעזור לכם לעזור לי לאהוב אתכם אפילו יותר:
- אתם מדברים בטלפון? אוקיי, יש אנשים בחייכם שהם יותר חשובים ממני כרגע, אני מבינה. אפילו שאני נמצאת לידכם והם לא. בסדר, מוכנה לקבל את ההיגיון הזה. אבל אם אני נמצאת לידכם ומנסה לקרוא, אולי רק תשתדלו לדבר אל תוך הטלפון, ולא ישירות אל תוך האוזן שלי. כדי שהאדם בצד השני של הקו לא יקנא, חלילה. נאלצות לצעוק כדי שבן השיחה ישמע אתכן? אולי זה סימן שכדאי להתקשר ממקום רועש פחות.
- אוהבים לשמוע מוזיקה בלי אוזניות? אני מציעה שתעברו את גיל 15, ועד אז תשתדלו להימנע ממקומות ציבוריים.
- יש לכם ילדים? תכלס אין לי מה להציע לכם מלבד צער על כך שהם נולדו לעולם עם תחבורה ציבורית כה בלתי מיטיבה.
- אתם צעירים ובריאים? פשוט תעמדו. אפילו בלי קשר לעובדה שישיבה באוטובוס חיונית הרבה יותר למי שתכננה לנצל את זמן הנסיעה לקריאה. גם אם התמזל מזלה של הקוראת והיא מצאה מקום ישיבה, בהחלט יכול להעיק עליה משחק הכיסאות המוזיקליים שמתחיל בכל פעם שקשיש או אישה בהיריון עולים לאוטובוס או לחלופין בכל פעם שפורצים דיונים על כך שאיש לא קם למענם.
- אתם נהנים לבעוט במושב שלפניכם, לתופף או להתמתח עליו? אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל הכיסא שלפניכם הוא גם מקום ישיבה של נוסעים אחרים. לפני שאתם עוסקים בתחביב, בדקו אם המושב שלפניכם מאוכלס באדם שיפיק מכך הנאה פחותה.
- רוצות לסגור את החלון? בום! כלומר, לגיטימי. לפעמים קר בחוץ. אבל בבקשה רחמו על הלב הרגיש של שאר הנוסעים ועשו זאת לאט ובזהירות.
- אתן נשים שנושאות תיק יד? כשאתן מתיישבות על המושב הנכסף, קחו שנייה מזמנכן ותורידו את התיק מהכתף. אם הוא נשאר בצד הגוף שלכן, רוב הסיכויים שהנחתן את מחציתו בחיק הנוסע התמים שבמושב הסמוך, או לפחות רצועות התיק מדלגות מהכתף שלכן אל כתפו. אנא שימו לב, כי קשה להיות אדם קורא ומדף ארעי בעת ובעונה אחת.
- אתם גברים בלי מודעות למרחב אישי? לא אכפת לי מה יש לכם בין הרגליים, נסיעה בתחבורה ציבורית לא אמורה להיות נוחה ומשככת איברים. אל תתפרשו, תתחשבו.
- האוטובוס הגיע לתחנה שלכן? ברכותיי! אבל אם אתן יושבות ליד החלון, השתדלו להקים את הנוסעת שבמושב החיצוני בזמן סביר לפני העצירה בתחנה, כדי להימנע מלהבהיל אותה עד כדי שמיטת הספר שלה, יחד עם התיק ותכולתו, וכמובן – הסימנייה! אנא הקימו בשלווה ובנחת את נוסעי המושב החיצוני, ולו רק כגילוי של חמלה כלפי הסימנייה.
- סקרנים לדעת מה אני קוראת? מובן בהחלט. אני משקיעה לרוב בכריכות נוצצות ובשמות כותרים מושכים. אני מאלה שגם לא מתנגדים לשיחה עם זר. אבל לא כל הקוראים באוטובוסים מרגישים ככה. לכן אם הקורא באוטובוס לא משתף פעולה עם מבטים שואלים או עם שאלות מפורשות, הניחו לו והסתפקו בשאיבת השראה ממעשיו. אכן, בפעם הבאה שתסעו מותר גם לכם להביא ספר! (ואם אתם סובלים ממיחושי נסיעה, תמיד ישנם ספרים להאזנה, והם זמינים מתמיד)
ובכן, אני יודעת שהרשימה הזאת מתפרסמת דווקא במקום שקהל היעד שלה לא יקרא בו. אכן, מאתגר לפנות בכתב לאנשים שאינם קוראים. אבל אולי כמה מההתנהגויות האלה רווחות גם בקרב אלה שמכירים בתחבורה ציבורית בתור מרחב קריאה לגיטימי? ואולי יש עצות חשובות נוספות שפספסתי ותרצו להוסיף, ולו לשם פריקת העול? הרי בסופו של דבר כולנו סוג של תקועים באוטובוס צפוף אחד.